וכתבתי לי תוך כדי נהיגה את שמך על קופסת סיגריות. אמרתי לעצמי שאני אחפש באינטרנט לראות מי זאת הכותבת הזאת שלא שומעת את העצים צומחים (ענק!!) ואם יש לה עוד שירים גדולים (וקול שעושה לי לרצות לשמוע עוד). ככה הגעתי לאתר שלך ולמדתי עלייך המון. ושמרתי אותו במועדפים. בשישבת אקרא הכל. מבטיח.
שמעון
שמחה, אריק, שאווירת השלוָה הגיעה עד אליך. בכל ימות השבוע, המולת (והתלהמות) הרחוב מחלחלים לכל פינה בבית, אך בליל שבת, בִּשעות בין הערביים, מתרחבת "ממלכת הקודש", ומגיעה אפילו לכאן, ללב תל-אביב, והלב מתרחב.
תודה על תגובתך :-)
עם האווירה ההרמונית הזו המתוארת בשיר "לב העיר": כבר בהתחלה - נחלים... ואח"כ ים.... שלא לדבר על השיער הלח....
ושפע צמחיה... הרדוף... ואשכולות... ואורנים...וענף... ועלה...
וחיות גם: יונק הדבש... וחתול...
ושמח בעיניים: ורוד פסטל - ואף ירוק וצהוב הקונטרסטיים זה לזה... כמו גם צהריים - ויחד עימם - גם ערב...
יפים מאוד כל הניגודים החבויים לאורך השיר: השקט כמו של קידוש - ולעומתו - אלף אלפי הבדלות (תרתי משמע) - רעש-קריאות האלטע-זאכען....
וערב. וברור, מהתא הפוטו-אלקטרי שכבר מתחיל להיות חשוך. ולמרות זאת - הרבה אור (גנוז?) בבית: "אור ניתק מן העלה", "ושלט צד יואר", "באור הרך"...
והניגוד היפה מכל: כל מה שפועם עכשיו - לעומת הנשימה הסדורה. אכן - פלא קרדיולוגי. כמעט פועמה.
כלומר פואמה.
כל הכבוד על השירוּר המדהים.
(מציע לך להקליט ולקרוא את כל השירים שלך. זה מוסיף המון).
לחץ להאזנה
לחץ להאזנה
