פורסם בכתב העת 'מאזְנַיִם', גליון מס' 1, כרך פ', שבט תשס"ו, פברואר 2006
על 'פרספוליס' למרג'אן סטראפי (הוצאת אחוזת בית, תל אביב, 2005, 160 עמ')
תירגם מצרפתית: ראובן מירן
פרספוליס, שתורגם עד כה ל- 13 שפות (לרבות עברית) וזכה לפרסים רבים, משתייך לסוגת ספרי הפרוזה המאויירת. זהו ספרה האוטוביוגרפי-למחצה של מרג'אן, ילידת 1969, אירן. מרג'אן, בת למשפחה אמידה ומשכילה, חוותה על בשרה את המהפכה השיעית בה עלה חומייני לשלטון, ואת מלחמת עיראק-אירן. בגיל 14 נשלחה ע"י הוריה לווינה, כדי להגן עליה ולחסוך ממנה את אימי המשטר האיסלאמי הפונדמנטליסטי. היא בעלת שם בינלאומי כסופרת-מאיירת, פעילת חופש ולמען זכויות נשים, ומתגוררת כיום בפריז. במקור יצא הספר כמהדורה בת ארבעה כרכים. במהדורה העברית אוחדו שני הספרים הראשונים, המתארים את ילדותה של מרג'אן, לספר אחד.
הספר, המלווה באיורים שובי לב בשחור-לבן, מתחיל לאחר פרוץ המהפכה האיסלאמית. המאורעות הפוליטיים, ומנגד, התנגדות הוריה האינטלקטואליים לממשל וחלומם על מהפכה סוציאליסטית, משפיעים על נפשה הרכה של הגיבורה בת העשר. היא מרבה בקריאה וחולמת על כינון מהפכה. כחלק משיטת משטר האימים, מוצא בן משפחתה להורג, ואמונתה באלהים אובדת. סגירת השערים לארה"ב והאוניברסיטאות, הכפייה הדתית האלימה, ואחר כך פרוץ מלחמת עיראק-אירן והמחסור המתלווה אליה, איבוד בני משפחה וחברים, משבשים את השגרה והופכים את החיים לקשים מנשוא, אך אינם מדכאים את נפש הצעירה ה"מרדנית", והיא נשלחת על ידי הוריה, לשם הגנתה, לאוסטריה.
"המפתח לשערי גן העדן נועד לעניים ולמקופחים. אחרי שהבטיחו להם חיים טובים יותר ונתנו להם את המפתח, התפוצצו אלפי נערים בשדות המוקשים. הבן של גברת נסרין לא נפגע, אבל הרבה חברים מהשכונה שלו נעלמו. ובדיוק באותו הזמן, אני הלכתי למסיבת הריקודים הראשונה שלי. לא רק שאמא שלי הרשתה לי ללכת, היא אפילו סרגה לי סוודר מלא חורים והכינה לי שרשרת ממסמרים ומשרשראות. זו היתה תקופת הפאנק. נראיתי כל כך מתוחכמת!" (עמ' 106)
קראתי את הספר בנשימה אחת. בנוסף להתוודעות אל תרבות שרחוקה ממני כרחוק מזרח ממערב, אהבתי את האופטימיות, את הניסיון להמשיך ולנהל אורח חיים נורמאלי ככל שניתן, חרף אימי המשטר ומוראות המלחמה, למרות הקשיים הכלכליים, על אף הנסיבות. גם לאמונתי, את המנגינה הזו, של החיים, אי אפשר להפסיק.
